Rendre visite à son Maître

Une visite de courtoisie ? (rendre visite à son maître à l'occasion des fêtes)

 

par David SCETBON

 

Ce texte présente une étude sur la mitsva de rendre visite à son Rav durant les fêtes juives : Quelle est sa source et son actualité à notre époque ? Au-delà de ces problématiques strictement halakhiques, l'auteur met également en avant une discussion de fond sur le rapport entre Maître et disciple.

 

TEXTE :

 

une-visite-de-courtoisie.pdf une-visite-de-courtoisie.pdf

 

Sur le site de la Yechiva des étudiants

 

 

Nombre de pages : 7

Niveau de difficulté : pour initiés à l'étude talmudique

Commentaires (1)

1. S.E. 14/10/2013

Bravo pour ton très bon article.
Dans les resp. du Rama de Pano (siman 6) il rapporte une explication assez "extraordinaire" à ce commandement. Il dit que c'est parce que les rabbins sont les "maîtres du temps" qu'il faut aller les visiter. Selon cette opinion même si on n'entend rien et les voyons à peine on accomplit la mitzva puisqu'elle réside dans le fait de reconnaître que ce sont eux qui représente la sainteté d'Israël qui peut fixer le temps (pour les fêtes et certains mois en tout cas). Toutefois, il ajoute par la suite "pour écouter la Thora". Je ne sais pas s'il pense que c'est "lé'ikouva" ou non. Qu'en penses-tu ?

Le texte ci-joint:
ברכות בפרק שלשה שאכלו מ"ט ע"א, רבי אומר אין חותמין בשתים, איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון ארץ דעבדא מזון, על הארץ ועל הפרות ארץ דעבדא פרות, מקדש ישראל והזמנים ישראל מקדשי לזמנים, מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל מקדשי לראשי חדשים, מקדש השבת וישראל והזמנים אי נמי מקדש השבת וישראל וראשי חדשים אמר לי' חוץ מזו, ומאי שנא, הנך כל חדא וחדא באנפי נפשה כתיבא אבל הכא הא בהא תליא ע"כ. והתימה מפורסמת בכפל הבבות הראשונות, שתים שהן ארבע בשווי גמור, דאיכא למידק מאי פריק ליה רבי בקמייתא ומאי אוסיף ליה בבתרייתא זוג זוג, ומאי אולמיה דפרוקא בתרא ליתובי טפי דעתיה דלוי, לשמעיניה מאידך, ואמאי ערבינהו ואותבינהו באחרונה.
והכי פירושה, סבר לוי למימר כההוא פרוקא קמא, בשלמא מזון שאין בו חלוק ברכות מ"מ שפיר דמי, אבל על הארץ ועל הפירות אין חותמין כן אלא חוצה לארץ, כרב חסדא וכדפריש לה רב עמרם בסוף פרק כיצד מברכין מ"ד ע"א דאילו בארץ חותמין על הארץ ועל פירותיה כר' יוחנן, וניחא דמברכינן על הארץ גופה והיא עבדא פירותיה, ולכן חזר ושאל: בבבל מה אתה משיב, דהתם משמע ליה ללוי דמיקרי חותמין בשתים, על הארץ דהיינו ארץ ישראל שלעולם מוחזקת היא בידינו מאבותינו, ועל הפירות שאנו אוכלין בבבל, ופשיט ליה רבי דלא שנא, וטעמא מפורש באגדתא שתמצית א"י בבל שותה נמצאת א"י דהיא עבדה פרות לבבל.
ומלתא אגב ארחין, שמעינן ליה לאנקלוס במינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, דבדידהו עסקינן הכא, שתרגם ארץ זית שמן ודבש ארעא דזיתהא עבדי' משחא והיא עבדה דבש, למד שהתמר עצמו הוא הדבש האמור בתורה ועליו מברכין מעין שבע, אבל דבש תמרים זיעא בעלמא הוא ומברכין לפניו ברכת שהכל ולאחריו ולא כלום דהיינו בורא נפשות.
וכי איתיביה לוי לרבי מקדש ישראל והזמנים ופריק ישראל מקדשי לזמנים, סבר לוי למימר בשלמא זמנים אתי שפיר דאמור רבנן לא בד"ז פור ולא בד"ו פסח וכלה תקנתא ואדר הסמוך לניסן לעולם חסר ואייר כמוהו ולא מצינו אלול מעובר נמצאו כל הזמנים וראשי חדשים שלהם ישראל מקדשים אותם, אבל ראשי חדשים דעלמא שאין בהם מועדות זמנין שאין ב"ד נזקקים לקדש כדתנן ר"ה כ"ד ע"א אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים, ופשיט ליה רבי דלא שנא, לא מיבעיא לסתם משנה דאמר לעולם מקדשין את החדש בב"ד, אלא אפי' לר' אלעזר בר צדוק דמיניה אותיביה לוי לרבי, כדפרישית, אתי שפיר, כי מי מפיס אם נראה החדש בזמנו אלא מונין הימים מהחדש הקודם אליו שכבר קדשוהו ב"ד, הילכך לעולם איכא למימר ישראל מקדשי לראשי חדשים ומנייהו תסתיים לקביעות המועדות. ולפי שקדושות אלו מסורות לחכמים חייבים אנו להקביל פניהם חדש ושבת, חדש כמשמעו, ושבת דאתי מחמתיה, דהיינו רגל, אם הוא בעיר אחרת, ושבת גופיה באותה העיר ללמוד מהם תורה. והדר איתיביה בבת אחת משבת וישראל בהדי זמנים או בהדי ראשי חדשים, למימרא, דקבלה מניה דראשי חדשים לעולם נטפלים אל תקנת המועדות לפניהם ולאחריהם ומשבת בלחוד הוא דקא מותיב ליה, אמר ליה חוץ מזו, דהא בהא תליא, כמה דאתמר באגדה דאמר לה הקב"ה לשבת כנסת ישראל תהא בת זוגך ושלשה מעידים זה על זה הב"ה שבת וישראל. הא למדת צריכותא רבתי לכל הני תיובתי דלוי, אע"ג דסליק להו פרוקא חדא כמה זמני, כי הם המדברים על אזן שומעת, ברוך שבחר בהם ובמשנתם.

P.S. Il y a dans le resp. Divrei Yatziv II OH 228 une explication du Admour de Tzanz pourquoi les posskim n'ont pas tellement parlé de cette halah'a.
Je viens de voir que dans le Yalkout Yossef, Moadim, resp. 13 - "lehakbil pnei rabo ve'aviv bareguel" qui amène encore quelques sources très intéressantes.

Ajouter un commentaire
Code incorrect ! Essayez à nouveau

Date de dernière mise à jour : 20/09/2012