Faut-il être ouvert au monde ?

 

Cycle : la Paracha selon le Mechekh 'Hokhma*

 

210px ohr sameach 2

Faut-il être ouvert au monde


 

 

 

בראשית פרק לג יח) וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר:

 Jacob arriva sauf à la ville de Sichem, dans le pays de Canaan, à son retour du territoire d’Aram; et il se fixa à l’entrée de cette ville.

 

Le midrach explique qu’en utilisant l’expression « vayi’han » - il se fixa, la Torah veut nous indiquer que Yaakov observait les lois de chabbat. En effet, il serait arrivé à She’hem au moment du coucher du soleil (« dimdoumei ‘hama ») et aurait ainsi immédiatement fixé les t’houmim, les limites dans lesquelles il sera permis à sa famille de se déplacer durant chabbat. Le midrach dit également que concernant Avraham, le grand-père de Yaakov, la Torah n’écrit pas qu’il ait observé chabbat, bien que nous ayons la tradition qu’Avraham connaissait et observait la Torah enitère. La récompense promise par Dieu diffère aussi selon cette différenciation : Avraham reçoit une bénédiction en proportion au fait que son observance du chabbat ne soit pas clairement indiquée : « parcours cette contrée en long et en large car c’est à toi que je la destine », et Yaakov, lui, en reçoit une, hors proportion : « ta postérité sera comme la poussière de la terre ; et tu déborderas au couchant et au levant, au nord et au midi… ».

S’il nous est clair que tant Avraham que son petit-fils Yaakov observaient le chabbat dans tous ses détails, pourquoi l’un devrait-il être le récipient d’une bénédiction plus grande que l’autre pour la simple raison que la Torah décide de noter ce fait ou non ?

Le Mechekh ‘Hochma nous donne une allégorie afin d’essayer de comprendre non seulement le raisonnement derrière le choix des mots fait dans la Torah mais aussi et surtout un principe de base dans notre rapport au monde extérieur.

Chacun des éléments de ce monde a sa place et ses besoins afin de pouvoir exister. Plus son niveau est élevé, plus ses besoins sont grands et plus ils sont définis. Il en est de même concernant notre potentiel et nos besoins spirituels. Ainsi, l’âme du Noa’hide a besoin – et se contente- de sept commandements, mais celle du juif n’atteindra sa vitalité qu’en ayant la Torah entière, dans tous ses détails.

Avraham en tant que précurseur du monothéisme, a comme but de faire connaître au monde entier le concept même de Dieu unique, maître du monde. Et ainsi, même si lui-même respecte la Torah entière, ceci n’est pas indiqué afin de ne pas rebuter ceux dont l’âme n’a pas besoin, ne correspond pas à ceci. Le message de base est donc celui de l’ouverture au monde afin que chacun puisse découvrir Dieu.

Yaakov est différent. Contrairement à son père et à son grand-père, tous ses enfants suivent son chemin. La promesse divine ne sera pas donnée à l’un de ses fils seulement, mais à tous. Une fois cette entité première en place, ces fils de Yaakov-Israël qui deviendront le Goy Kadoch, le Peuple Saint choisi par Dieu, le mode de vie face au monde doit changer. Le mot d’ordre n’est plus celui de préparer le « Erouv Tavhshilin » afin  que tous puissent rejoindre le message du Dieu unique, mais de fixer les « T’houmim » les limites au sein desquelles il est possible de se déplacer, des délimitations entre les enfants d’Israël et le reste des nations.

Afin de pouvoir mériter de « déborder au couchant et au levant, au nord et au midi » il faut savoir poser ses limites, savoir se mettre à l’écart du monde.  Le judaïsme n’est pas une religion prosélyte : nous avons comme mission de faire connaître et grandir le nom de Dieu dans le monde, et pour cela nous nous adressons à tous tel Avraham. Mais en même temps «Israël réside en sécurité, la source de Jacob coule solitaire … » : nous ne pouvons atteindre notre potentiel que si nous savons être kedochim, saints, à l’écart du monde extérieur.

 

Nathalie LOEWENBERG

 

*Rav Méïr Sim’ha haCohen de Dvinsk. 1843-1926

Texte original :

 

משך חכמה בראשית פרק לג

(יח) (שם, שם) ויחן את פני העיר. פסקתא (כג), בראשית (רבה) פרשה יא: אברהם שלא כתוב בו שמירת שבת וכו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר "ויחן את פני העיר" - נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומים וכו'. פירוש, שהמודד, וכלתה מדתו בתוך העיר, אין לו רק עד מקום שכלתה מדתו. (...)והציור בזה. דבאמת כמו שלהחי די במזון מהצומח, והמדבר ניזון מהחי, כן נפש המשכלת מבני נכר די לו בשבע מצוות. אולם נפש הישראלי, מקורו ממקום גבוה - חלק ה' ממעל - אם אין לו כל התורה בכללה ובפרטה, אז אינו בחיותו. כי עם ישראל המה מעון ומכון לאלקות בעולם השפל, 'ואין השכינה שורה אלא באלפי רבבות ישראל'. וזה סוד מה שאמרו: ש"ס רבוא המה כללות הפרצופים. ולכן אברהם חפש להפיץ שיטתו ודיעותיו באלקות לכל באי עולם, באשר חשב כי הוא יחידי. ואחר כך ראה כי ישמעאל יצא ממנו, ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית (סוטה י, ב). ואמרו בריש עבודה זרה (ט, א): שני אלפים תורה מ"והנפש אשר עשו בחרן" - דשעבידו לאורייתא. וגם היה זה בכוונה שהלך למצרים - מקום החכמה והחרטומים - לפלפל ולקרבם לשיטותיו באחדות ובתורה.

לא כן יעקב, ראה שמיטתו שלמה, ובזרעו די שיהיו מעון ומרכבה לשכינה, וכמו שהבטיחו, וראה שה' ניצב עליו, ראה להיפוך כי בניו יהיו נפרדים מעמים אחרים, מוגבלים בתחום. ואף ללבן חותנו הניחו בטעותו, וכעס על רחל שגנבה התרפים להבדילו מעבודה זרה. כן במצרים היו יושבים בארץ גושן נפרדים מהעמים. וכן לדורות באומה, אין מקבלים גרים בימי דוד ושלמה, שזה כהכרח או למקנא לגדולתם. וזה מליצתם שאברהם 'קיים עירובי תבשילין' - להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה, אבל לא 'קבע תחומים', שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דיעותיו. לא כן יעקב, 'קבע תחומים' להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים. ולכן במרה עדיין לא איפקוד אתחומים, משום שהיו נוסעים במחלוקת, ולא היו ראויים להיות משכן לאלקות, עד כי הארה האלקית תהא די להאיר לעולם השפל, ולכן לא ניתן מצות תחומים. אבל בסיני איפקוד על תחומים, ש"ויחן (שם) ישראל" (שמות יט, ב), והיו ראויים לקבל תורה, ואז ניתן תחומים, כמו ליעקב. שלכן אמר (דברים לג, כח) "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב". וזה שאמר הנביא (ישעיה נח, יג) "אם תשיב משבת רגליך" - זה על תחומים, כמו שאמרו ז"ל סוף מי שהוציאוהו (עירובין נב, ב), "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" - זה יעקב שקבע תחומים. וזכה למידה בלא גבול - "ופרצת ימה וקדמה" (בראשית כח, יד) - בשכר שהוא קבע גבול ותחומים זכה לנחלת בלא גבול, ודו"ק היטב.

 

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יא

ז ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה שנאמר (בראשית יג) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם /בראשית/ לג) ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה שנאמר (שם /בראשית/ כח) והיה זרעך כעפר הארץ וגו'.


 
 
Ajouter un commentaire
Code incorrect ! Essayez à nouveau