Insultes et grossièretés (nivoul pé et dvar mégouné)

Textes veillée de Chavouot : Insultes et grossiéretés

5772 / 2012

A Cagnes-sur-Mer. Sur le thème : NIVOUL PEH et DVAR MEGOUNEH / INSULTES et GROSSIERETES

  1 / Deux interdits différents : « dvar mégounéh » et « nivoul péh »   (Talmud et Midrash) 

 בבא בתרא · קכג א 

דכתיב (בראשית כט, יז) ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב (בראשית ז, ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא א"ר אלעזר שמתנותיה ארוכות רב אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו איש רע הוא מלסטם בריות קטן מה מעשיו (בראשית כה, כז) איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה והיינו דכתיב (בראשית כט, לא) וירא ה' כי שנואה לאה מאי שנואה אילימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ג עמוד א

אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר +בראשית ז+ מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה, רב פפא אמר: תשע שנאמר +דברים כג+ כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. רבינא אמר: עשר, וי"ו דטהור. רב אחא בר יעקב אמר: שש עשרה, שנאמר +שמואל א כ+ כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ואומר: +איוב טו+ ותבחר לשון ערומים ואומר +איוב לג+ ודעת שפתי ברור מללו. מאי ואומר? - וכי תימא: הני מילי - בדאורייתא, אבל בדרבנן לא - תא שמע: ואומר ותבחר לשון ערומים. וכי תימא: הני מילי - בדרבנן, אבל במילי דעלמא - לא, ואומר ודעת שפתי ברור מללו (…)

רש"י מסכת פסחים דף ג עמוד א

אשר איננה טהורה - ולא כתיב הבהמה הטמאה כי אורחיה, הרי שמונה אותיות עקם: הטמאה חמש אותיות הן, אשר איננה טהורה שלש עשרה אותיות, ואף על גב דבאורייתא כתיב טמא - שני אורחיה בחד דוכתא, ללמדך לחזר על לשון נקיה.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ג עמוד ב

ובאורייתא מי לא כתיב טמא? - אלא: כל היכא דכי הדדי נינהו - משתעי בלשון נקיה, כל היכא דנפישין מילי - משתעי בלשון קצרה. כדאמר רב הונא אמר רב, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.

רש"י מסכת פסחים דף ג עמוד ב

דכי הדדי נינהו - שאין אורך בלשון צח מן המגונה - משתעי בלשון כבוד.

וכל היכא כו' - והני דלעיל עיקם - ללמדך שצריך לחזר אחר לשון נקי, ובשאר מקומות כתיב לשון מגונה וקצר, ללמדך שישנה אדם לתלמידו לשון קצרה, לפי שמתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סח עמוד ב

משנה. בן סורר ומורה, מאימתי נעשה בן סורר ומורה - משיביא שתי שערות, ועד שיקיף זקן, התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה.

רש"י מסכת סנהדרין דף סח עמוד ב

עד שיקיף זקן - שיהא זקן מוקף שער סביב כולו.

התחתון ולא העליון - לא זקן ממש אלא זקן אותו המקום, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה.

(...)

. ועד שיקיף זקן התחתון כו'. תני רבי חייא: עד שיקיף עטרה. כי אתא רב דימי אמר: הקפת גיד, ולא הקפת ביצים.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד א

בעון נבלות פה צרות רבות, וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר +ישעיהו ט+ על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתמיו (ואלמנתיו) [ואת אלמנותיו] לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. מאי ועוד ידו נטויה? אמר רבי חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה - הופכין עליו לרעה. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו - מעמיקין לו גיהנם, שנאמר +משלי כב+ שוחה עמקה פי זרות. רב נחמן בר יצחק אמר: אף שומע ושותק, שנאמר +משלי כב+ זעום ה' יפל שם.

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת קדושים פרשה כד

כך אמ' להן משה לישראל כי י"י אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך (דברים כג, טו). מהו להצילך, תרין אמורין חד אמ' להגן עליך, דכ' להיות צל על ראשו (יונה ד, ו). וחד אמ' לרוקן כל ניכסי אומות העולם וליתן לך, כמה דאת אמ' ונצלתם את מצרים (שמות ג, כב). על מנת והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג, טו), ערות דיבור, ר' שמואל בר נחמ' אמ' זה ניבול פה.

         2/ Approfondissement du passage de Pessa'him : langage court et direct / langage soutenu 

(Richonim : Rachi, Rif, Ran, Baal HaMaor) 

רי"ף מסכת פסחים דף א עמוד ב

תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבי חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה אמר רבי מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל ומנו רבי יוחנן:

ר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף א עמוד ב

מובטח אני בזה.(...) ובתוספות כתבו דאפשר שעל אותו שאמר לשון קצרה קאמר הכי ואין נראה:

רש"י מסכת פסחים דף ג עמוד ב

ללמדך שצריך לחזר אחר לשון נקי, ובשאר מקומות כתיב לשון מגונה וקצר, ללמדך שישנה אדם לתלמידו לשון קצרה, לפי שמתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה.

המאור הקטן מסכת פסחים דף א עמוד א

סוגיא דשמעתא כל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון כבוד והיכא דנפישי מהדדי שביק לההוא דנפיש ונקיט דרך קצר ובלבד שלא יהא לשון מגונה (...)

3/ Proposition de distinction entre « dvar mégouné » et « nivoul péh » 

 Rabbénou Yona 

Chaaré Téchouva, 3ème portique 229-230

רכט

החלק הה' - נבלות הפה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המנבל את פיו אפילו נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה. ואמר ישעיה (סימן ט) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתבע ונאלח. כי עזב והניח הבושה והצניעות שהם המדות הידועות לזרע הקדש. והלך על שבילי עזות פנים שהיא מדת הנבלים הרעים. והשנית - כי חלל את קדש ישראל שנאמר (דברים ד) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים המורחקים מדרך השכל שכלו יפה אף נעים. ועל הבאשם ותעל צחנתם וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם. והנה הוא מחלל כלי השכל אשר הוא יקר מכל כלי חמדה שנאמר (משלי כ) וכלי יקר שפתי דעת. והשומע דבר נבלות הפה עונשו גדול כי לא יאטם אזנו ולא יבדל מתוך דברי נבלה. ועליו נאמר (שם כב) שוחה עמוקה פי זרות [זעום ה' יפול שם]:  

רל

ואמרו רבותינו לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז) ומן הבהמה אשר איננה טהורה. כי בעת ההיא היתה בהמה הטמאה מותרת באכילה אך לא היתה טהורה לקרבן. על כן נחשב לשון מגונה אם יגנה אדם הדברים אשר הם למאכל אדם. והנה חייב האדם להיזהר שלא יוציא מפיו דבר מגונה. גם כי יביאנו הנחתו לשון מגונה להאריך דבריו ולהרחיב מאמריו. וזה כמו גדר להזהר מנבלות הפה שהוא מן העבירות החמורות. וגם נדר להזהר מספור לשון הרע ונתינת דופי בבריות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הרחקת הדבור אפילו בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב. ואמרו רבותינו כי אחד מן הכהנים אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי הגיע לחלקי מלחם הפנים כשיעור זנב הלטאה ובדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.

ועוד אמרו רבותינו כי חייב האדם לבחור בדבריו לשון כבוד ולהניח לשון שאינו של כבוד גם כי אינה מגונה. בין בדברי התורה ובין בשיחת עסקי העולם. ובלבד שלא יאריך דבריו בעבור זה בדברו בדברי תורה. כי חייב האדם לשנות לתלמידיו בדרך קצרה. וענין לשון הכבוד הוא דרך הדבור והשיחה אשר דרכו בה נקיי הדעת ומדברי צחות. והם שוקלים ומכירים אי זה לשון כבוד ואי זה תמורתו כמו שנאמר (איוב טו) ותבחר לשון ערומים ונאמר (שם לג) ודעת שפתי ברור מללו שנאמר (משלי י) כסף נבחר לשון צדיק:

.

4/ Lachon HaKodech -hébreu- et langage soutenu (Rambam, Ramban, Chem-Tov)

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק ח 

וכבר ידעת גודל האיסור שבא אצלנו בנבלות הפה, וזה ג"כ מחוייב שזה הדבור בלשון הוא מסגולת בני אדם וטובה גמלה השם לאדם להבדילו בה משאר בעלי חיים, כמו שאמר מי שם פה לאדם, ואמר הנביא ה' אלהים נתן לי לשון למודים, ואין צריך שנשתמש בטובה ההיא אשר נתנה לנו לשלמות ללמוד וללמד, בגדולה שבחסרונות ובחרפה השלמה עד שנאמר מה שיאמרוהו הגוים הסכלים הזונים בשיריהם ודבריהם הנאותים בהם לא כמי שנאמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכל מי שישתמש במחשבתו או בדברו בדבר מעניני החוש ההוא אשר הוא חרפה לנו, עד שיחשוב במשתה או במשגל ביותר מן הצריך לו או יאמר בו שירים כבר לקח הטובה אשר גמלו השם אותה והשתמש בה ונעזר בה במרי הגומל אותו ועבור על מצותיו, ויהיה כמי שנאמר בהם וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, ולי ג"כ טענה וסבה בקריאת לשוננו זה לשון הקודש, ולא תחשוב שהוא הפלגה ממנו או טעות, אבל הוא אמת, מפני שזה הלשון הקודש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל לא מן האנשים ולא מן הנשים ולא לגוף המעשה המביא להולדה ולא לזרע ולא ליציאה, אלו הדברים כלם לא הונח להם שם ראשון כלל בלשון העברי אלא ידברו בהם בשמות מושאלים וברמיזות, והיה הכונה בזה שאלו הדברים אין ראוי לזכרם שיושם להם שמות, אבל הם עניינים שצריך לשתוק מהם וכשיביא הצורך לזכרם יעשה לו תחבולה בכנויים ממלות אחרות כאשר נסתר מעשותם בעת הצורך בכל יכולתנו, אמנם הכלי מן האיש קראוהו גיד, והוא שם על צד הדמיון מאמרם וגיד ברזל ערפך, וקראוהו ג"כ שפכה מצד פעולתו, והכלי מן הנקבה קבתה, וקיבה שם האסטומכא, אבל הרחם הוא שם האבר מבני מעים שיעשה בו העובר, והיציאה נקרא כן מגזרת יצא, ושם השתן מימי רגלים, ושם הזרע שכבת זרע, וגוף הפעולה המביאה להוליד אין לה שם כלל, מכנים אותו יבעל או ישכב או יקח או יגלה ערוה לא זולת זה, ולא יטעך ישגלנה שתחשבהו שם לפעולה, אינו כן כי שגל הוא שם הנערה המוכנת למשגל, נצבה שגל לימינך בכתם אופיר, ואמרו ישגלנה לפי הכתוב, עניינו יקחנה לנערה לזה הענין, והנה יצאנו בכלל הפרק מכונת המאמר אל דברי מדות וענייני דתות ג"כ, אלא שהן אף על פי שאינם כולם מכונת המאמר סדר הדברים הביא אליו:

Commentaire du Ramban sur Exode 30, 13 

וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים אל, אלוהים, צבאות, ושדי, ויו"ד ה"א, והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו, וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם:והרב אמר במורה הנבוכים ג ח

אל תחשוב שנקרא לשוננו לשון הקדש לגאוותינו או לטעותינו, אבל הוא בדין, כי זה הלשון קדוש לא ימצאו בו שמות לאבר הבעילה בזכר או בנקבה, ולא לטפה ולשתן ולצואה רק בכינוי. ואל יטעה אותך "שגל" (תהלים מה י), כי הוא שם אשה המזומנת למשכב, ואמר ישגלה (דברים כח ל): על פי מה שנכתב עליו, ופירושו יקח אשה לפילגש:והנה אין צורך לטעם הזה, כי הדבר ברור שהלשון קדש קדשים הוא כמו שפירשתי. והטעם שהזכיר על דעתי איננו אמת, כי מה שיכנו ישגלנה, ישכבנה, יורה כי משגל שם עצם לבעילה, וכן יכנו לאכול את חוריהם (מ"ב יח כז), כי הוא שם מגונה. ואם מפני טעמו של הרב, היו קורים לו "לשון נקיה", כעניין ששנינו (סנהדרין סח ב): עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה, ואמרו כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקי (ב"ר פו ז), וכן במקומות רבים:

Chem-Tov : http://www.facebook.com/l.php?u=http%3A%2F%2Fwww.hebrewbooks.org%2Fpdfpager.aspx%3Freq%3D14118%26st%26pgnum%3D487&h=EAQEf80P8AQHopO97P940BkNsm45wdhCWxqOIm9wZfS43NQ

Annexes : Versets utilisés

1/ Lévitique 15, 9

וְכָל-הַמֶּרְכָּב, אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא

Tout harnais servant à la monture de celui qui a le flux, sera souillé.

2/ Lévitique 15, 20

 וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ, יִטְמָא; וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו, יִטְמָא

Tout objet sur lequel elle repose lors de son isolement, sera impur; tout objet sur lequel elle s'assied, sera impur

3/ II Rois 18, 27

 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת-חריהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם.

Rabchakè leur répondit: "Est-ce à ton maître et à toi que mon souverain m'a donné le mandat de tenir ces discours? N'est-ce pas plutôt à ceux qui sont installés sur les remparts, condamnés en votre compagnie à manger leurs excréments et à boire leur urine?