"Ce qui est tordu ne peut pas être redressé"

Méouvate lo youkhal litkon

 

 

 

Références sur le sujet inspiré du verset de Kohéléte : "Ce qui est tordu ne peut pas être redressé" : Y a-t-il des limites à la téchouva, et de manière générale à la possibilité de changer ? Que ce soit vis-à-vis d'Hachem, ou aux yeux de la société ? C'est de cette grande question que traitent les textes mentionnés, étudiés en 2023 lors d'une veillée de Chavouote à Nice : 

 

 

 

בס״ד

Veillée de Chavouote 5783 avec Rav Yona, l’Atis et Torat-Emet

מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן

« Ce qui est tordu ne peut être redressé »

קהלת פרק א פסוק טו

1/ Première approche du passouk avec Rachi et Ibn Ezra

קהלת פרק א פסוק יב - טו

(יב) אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם:

(יג) וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ:

(יד) רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:

(טו) מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת:

רש"י קהלת פרק א פסוק טו

(טו) מעוות - בחייו לא יוכל לתקון משמת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ורבותינו פירשו על הבא על הערוה והוליד ממזר או על ת"ח הפורש מן התורה שהיה ישר מתחילתו ונתעוות:

וחסרון לא יוכל להמנות - זה שחסר עצמו ממנין הכשרים לא יוכל להמנות עמהם בקבול שכרם:

אבן עזרא קהלת פרק א פסוק טו

(טו) מעות - פעול כמו מדובר והם שני שרשים והענין אחד שלם ושאיננו שלם, ומלת לתקון פועל עומד והעניין על דרך הפירוש הראשון על שני הפסוקים שהם לפני זה אחר שראה שהכל הבל לא יוכל ההבל לשוב כמו עומד, כי המעוות לא יוכל להיותו נתקן כי תולדתו מעוות ובעל החסרון אין בו יכולת להמנו' עם השלימים וזה הפירוש בחסרון בעל מחסרון או יהיה שם התאר כמו ראשון ואחרון או ישוב על מעוות ויהיה מעוו' לבדו בתולדתו ומעוו' חסרון מחסרונו ועל הפירוש השני שנולד במערכ' חסירה אין בו כח להשלים נפשו והנה נמצא המתעסק לחקור עיקר התולדות ממלאכת השמים מתעסק בתוהו וזה נכון ברוב מבני אדם וברוב ממעשיהם:

2/ Premier enjeu cultuel

משנה מסכת סוכה פרק ב משנה ו

ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון ישלים בלילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין על זה נאמר (קהלת א') מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות:

ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוכה פרק ב משנה ו

ישלים בלילי יום טוב האחרון. בליל שמיני עצרת. ואין הלכה כר"א בשתיהן:

משנה מסכת חגיגה פרק א משנה ו

מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר (קהלת א') מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות:

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ט עמוד ב

עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו, ועל זה נאמר מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. אמר ליה בר הי הי להלל: האי להימנות? להמלאות מיבעי ליה! אלא זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן. תניא נמי הכי: מעות לא יוכל לתקן - זה שביטל קריאת שמע של שחרית, או קריאת שמע של ערבית, או שביטל תפלה של שחרית, או תפלה של ערבית, וחסרון לא יוכל להימנות - זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד א

איבעיא להו: טעה ולא התפלל מנחה, מהו שיתפלל ערבית שתים? אם תמצא לומר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים - משום דחד יומא הוא, דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אבל הכא - תפלה במקום קרבן היא, וכיון דעבר יומו בטל קרבנו; או דילמא, כיון דצלותא רחמי היא - כל אימת דבעי מצלי ואזיל? - תא שמע: דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל מנחה - מתפלל ערבית שתים, ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו. מיתיבי: מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות; מעות לא יוכל לתקן - זה שבטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית, או תפלה של ערבית, או תפלה של שחרית; וחסרון לא יוכל להמנות - זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם! - אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: הכא במאי עסקינן - שבטל במזיד. אמר רב אשי: דיקא נמי דקתני בטל ולא קתני טעה - שמע מינה.

מהרש"א [חדושי אגדות] מסכת חגיגה דף ט עמוד ב

מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל כו' וחסרון לא יוכל כו'. ונראה דבמלתא חדא מתוקם ליה האי קרא מעוות גו' שביטל ק"ש או תפלה שלא קרא ק"ש או לא התפלל כלל ביומו וחסרון גו' שהתפלל ביחידות בלא מנין עשרה ונקט תפלת שחרית וערבית וה"ה תפלת מנחה אלא דנקט ליה דומיא דביטול ק"ש דלא שייך רק שחרית וערבית א"נ לרבותא נקט ליה הכי דאפילו תפלת ערבית ושחרית דיש להם תשלומים ביומו מ"מ מקרי מעוות לא יוכל לתקון כיון דלא התפלל בזמנו וכ"ש תפלת מנחה דאין לה תשלומין כי אם ביום אחר ודו"ק:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קח סעיף ז

הזיד ולא התפלל תפלה אחת, אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה ואם רצה  יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן נח סעיף ו

אף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה הג',  אם עברה שעה ג' ולא קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקורא בזמנה. ואם עברה שעה ד' ולא ח'} קראה,  קוראה בלא ברכותיה כל היום.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן נח סעיף ז

אם לא קראה ביום  שיש לה תשלומין בערבית. וכן אם לא קרא ק"ש בערבית יש לה תשלומין ביום, ויש חולקים.

ילקוט יוסף פסוקי דזמרה וקריאת שמע סימן נח - מהלכות קריאת שמע סעיף ח

. לא קרא קריאת שמע ביום, יש אומרים שיש לה תשלומין לקוראה בערבית. ויש חולקים, וכן עיקר

3/ Les conséquences de l’adultère

משנה מסכת חגיגה פרק א משנה ז

רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אם תאמר בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן:

רש"י מסכת חגיגה דף ט עמוד א ד"ה והוליד ממזר

והוליד ממזר - שהביא פסולין בישראל, ויהא זכרון, לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה.

תוספות מסכת חגיגה דף ט עמוד א ד"ה זה הבא

זה הבא על הערוה - דטפי בושתו ניכר שהממזר נראה לעולם אבל שאר עבירות רוצח וגזלן אין עדיו לפניו.

מהרש"א [חדושי הלכות] מסכת חגיגה דף ט עמוד א

בד"ה זה הבא על הערוה כו' רוצח וגזלן כו' עכ"ל גזל בכדי נקטו דהא בלאו האי טעמא קאמרינן במתני' דמעוות יוכל לתקון הוא ואולי בגוזל הרבים קאמרי דאין לו תקנה שלימה כדאיתא פרק הגוזל:

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ט עמוד ב

רבי שמעון בן מנסיא אומר: אי זה הוא מעות לא יוכל לתקון - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר וכו'. הוליד - אין, לא הוליד - לא? והא תניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: גונב אדם - אפשר שיחזיר גנבו ויתקן, גוזל אדם - אפשר שיחזיר גזלו ויתקן, אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה - נטרד מן העולם והלך לו.

- לא קשיא; כאן - באחותו פנויה, כאן - באשת איש. ואי בעית אימא: הא והא באשת איש, ולא קשיא; כאן

באונס, כאן - ברצון. ואיבעית אימא: הא והא באונס, ולא קשיא: כאן - באשת כהן, כאן - באשת ישראל.

רש"י מסכת חגיגה דף ט עמוד ב

אחותו פנויה - הוליד - אין, לא הוליד - לא.

באשת איש - בלא הוליד נמי יש זכרון לעונו, שאסרה על בעלה, לא שנא אחותו ולא שנא נכרית.

באונס - לא אסרה על בעלה, לפיכך: הוליד - אין, לא הוליד - לא.

ברצון - אסרה על בעלה.

אשת כהן - אפילו באונס אסורה לבעלה, בכתובות (נא, ב): והיא לא נתפשה - אסורה, הא נתפשה - מותרת, ואי זו - זו אשת ישראל, ומדכתיב היא - מיעוטא הוי, לומר: יש לך אחרת, שאף על פי שנתפשה אסורה, ואי זו - זו אשת כהן.

הערות הגרי"ש אלישיב מסכת חגיגה דף ט עמוד ב

אפשר שיחזיר גנבו ויתקן. וצריך לומר דאף בשאר בין אדם לחבירו דאין שייך בו השבה, וכגון בחיסרו אבר וכד', מ"מ שייך ביה מחילה. אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה דמבואר בגמ' דהוה מעוות שאין יכול לתקון, הוא משום דאינו בר מחילה דהא מבטלו עתה ממצות פריה ורביה עמה, ועוד איתא בגמ' (גיטין צ' ע"ב) כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות.

הערות הגרי"ש אלישיב מסכת חגיגה דף ט עמוד א

ובשאילת יעב"ץ (ח"א סי' מ"ג) כתב חידוש גדול, דאם נתעברה באיסור מותר להפיל את הולד הממזר, אמנם כל האחרונים חולקים עליו בזה, וכתבו ע"ז דהיה אסור להדפיס דבר זה, דהא אותו ולד כשיולד הוה ישראל גמור וההורגו נהרג עליו וא"כ אמאי לא יהיה עליו איסור רציחת עוברין

4/ L’impossibilité de rendre l’argent volé… Plus grave que d’interdire une femme à son mari ?

מסכת בבא בתרא דף פח עמוד ב

א"ר לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה. ומאי משמע דהאי אל - קשה הוא? דכתיב: ואת אילי הארץ לקח, גבי עריות נמי הכתיב: אלה! ההוא למעוטי מדות מכרת. ואלא מאי עודפייהו? דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה.

רשב"ם מסכת בבא בתרא דף פח עמוד ב

למעוטי מדות מכרת - דס"ד אמינא כיון דעול מדות נקראו תועבות ה"א הרי הן בכלל כל אשר יעשה מכל התועבות אי לא כתב אלה דמשמע מיעוט ולא משום ג"ש דאפי' לא כתב אלה לא דיינינן דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אא"כ למדו מרבותיו ולא מק"ו דהאי אפשר בתשובה והאי לא אפשר בתשובה דאין עונשין מן הדין אלא ממשמעותו כדפרישית.

ואלא מאי עודפייהו - דמדות כיון דבעריות איכא כרת ובדידהו ליכא כרת.

אפשר ליה בתשובה - עריות מועלת תשובה אי עביד ליה תשובה מעלייתא כדכתיב (ירמיה ג) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ואמרי' נמי (מכות דף כג) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אבל מדות שגוזל את הרבים א"א לו בתשובה שהרי תשובתו תלויה בהשבת גזילה דכתיב והשיב את הגזלה (ויקרא ה) והוא אינו יודע למי יחזיר ואף על גב דאמרינן יעשה בהן צרכי רבים אין זו תשובה מעליא מאחר שאינו משיב לבעלים אלא שביררו לו המוטב.

תוספות מסכת בבא בתרא דף פח עמוד ב ד"ה התם אפשר

התם אפשר בתשובה - ודוקא בעריות שאין בהן ממזרות אבל הבא על אשת איש והוליד ממנה בן או שאר עריות שיש בהן ממזרות זהו מעוות לא יוכל לתקן כדאמר (ביבמות דף כא) וא"א בתשובה וה"ר חיים אומר אף על גב שהוא מעוות לא יוכל לתקן מ"מ אפשר בתשובה (ד) שצוה לו הקדוש ברוך הוא דלא צוה אלא לעשות לו תשובה אבל גזלן שתשובתו הוא שיחזיר הגזילה כדכתיב והשיב את הגזלה וגו' והיכא דגזל לרבים אינו יודע למי ישיב דאע"ג דאמרי' (ב"ק דף צד:) יעשה בהן צרכי רבים מ"מ לאו תשובה מעלייתא היא.

ברמב"ם [גניבה ז יב] כתב: קשה עונשן של מדות יתר מעונשן של עריות שזה בינו לבין המקום וזה בינו לבין חבירו, וכל הכופר במצות מדות ככופר ביציאת מצרים שהיא תחילת הצווי, וכל המקבל עליו מצות מדות הרי זה מודה ביציאת מצרים שהיא גרמה לכל הצוויין.

ובמגיד משנה כתב, כי השוקל במידה חסירה, הרי הוא כעובר עבירה בסתר שדוחק רגלי שכינה, שהוא כופר בהשגחה וסובר שהוא כלה בגלגל הירח ולא בארץ הנקראת הדום רגליו, ע"כ.

ובמאירי הוסיף כי מאחר שאין איסור כרת בעבירות של מידה ומשקל, מגיעים אנשים לזלזל בהן, ולפיכך אף אינם מגיעים לידי תשובה.

העמק דבר ויקרא פרק כ פסוק ב (פרשת קדושים)

(ב) ואל בני ישראל תאמר. החל בזה הלשון באשר זה הדבור אינו עם בית דין ככל חייבי מיתות, אלא עם כל ישראל כאשר יבואר לפנינו. והנה חיבר המקרא ענין מולך וענשו בין משקלות ועריות, הטעם משום דשני העונות משקלות ועריות מקבילים זה לזה, ולא חומר שבזה יש בזה, עריות חומרן שהוא מטמא את הארץ ומכלה את הפירות ומסלק את השכינה, אבל האדם הנכשל בהם אינו עושה אלא מחמת תאוה ולא מחוסר אמונה ובטחון, משקלות להיפך שאין בהם חומר דעונשי עריות, אבל יש בהם חומר במה שהנכשל בהם הוא משום חסרון אמונה בהשגחת ה', ויש בזה שני דברים לרוע מעריות, א' שהוא נוגע בעצם כבודו ית', והוא מעין ע"ז, אם כי לא הגיע לכך אבל שמץ דבר ע"ז נשמע בזה, כמו שביארנו בס' דברים כ"ה י"ז מאמר חז"ל והובא בהר"ד כאן, ב' שקשה לעמוד על התשובה יותר מעבירה שבאה מחמת תאוה, ואחר שחלף ועבר חום תאותו רואה ומרגיש עותתו, משא"כ מיעוט אמונה שבראשו נגעו כמש"כ לעיל י"ג מ"ד, ועוד שהוא חטא המצוי ותדיר ונעשה כעבות העגלה חטאה(א). אמנם מולך יש בו תרווייהו לחומר, שהוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה כעריות, וזה העון בא מחמת שנוגע באמונה יותר במדה גרועה ממשקלות, דמשקלות בא שלא במרד אלא שאינו מאמין בהשגחת ה' בפרטות עליו, משא"כ מי שמתאכזר ומוליך את בנו למולך, אינו משום שמסופק בהשגחת ה', דמשום זה לא היה הורג את בנו בודאי משום שמסופק בפרנסתו, ועוד אם אינו מאמין בהשגחה רוחנית שמועיל, האיך מאמין במולך שמועיל לפרנסה, אלא הוא אינו רוצה בהשגחתו ית' ומכוין להסיר השכינה בחזקת היד כמו אחז ומנשה, וכמו שיבואר עוד להלן כ"ו ט"ו ויותר מזה בס' דברים ל"א כ', על כן סמך ענין מולך בין משקלות לעריות:

5/ Réflexion sur la distinction entre « téchouva » ; « kappara » ; et le changement d’attitude

משנה מסכת יבמות פרק ב משנה ה

מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:

רש"י מסכת יבמות דף כב עמוד א ד"ה על מכתו

על מכתו ועל קללתו - אם הכה או קלל את אביו חייב מיתה.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כב עמוד ב

וחייב על מכתו. אמאי? קרי כאן: ונשיא בעמך לא תאור, בעושה מעשה עמך! כדאמר רב פנחס משמיה דרב פפא: בעושה תשובה, הכא נמי כשעשה תשובה. והאי בר תשובה הוא? והתנן, שמעון בן מנסיא אומר: איזהו מעוות לא יוכל לתקון? זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר! השתא מיהא עושה מעשה עמך הוא.

רש"י מסכת יבמות דף כב עמוד ב

השתא מיהת - הואיל ושב עושה מעשה עמך הוא ונהי נמי דעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים מיהו מתשובה ואילך בכלל עושה מעשה עמך הוא.

רשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת יבמות דף כב עמוד ב

גמ'. מעוות לא יוכל לתקון כו' השתא מיהת עושה מעשה עמך הוא. בביאור הגמרא נראה שיש שתי הלכות נפרדות בתשובה: א) כפרה; ב) הפקעת שם רשע. שתי ההלכות האלה אינן תלויות זו בזו. והא ראייה, דלרבי (מס' שבועות דף יג א) יוה"כ מכפר אפילו לשאינם שבים, ופשיטא דאלו שלא שבו עדיין נחשבים לרשעים ופסולים להעיד אחרי יו"כ כמו לפני יו"כ משום דס"ל לרבי נהי דכפרה חלה ביוה"כ בלי תשובה אך בלי תשובה לא פקע שם רשע מהגברא. ועוד ראייה, שכשאדם עובר על ל"ת שיש בו מלקות תשובה תולה ויוה"כ מכפר (מס' יומא דף פו א), ובאופן זה פשיטא שכשר לעדות מיד עם התשובה משום שהשם רשע פקע עם תשובה לבדה, ואעפ"כ אינו מתכפר עד יוה"כ.

ובדרך זו יתכן לבאר את הגמרא שלפנינו דר"ל שדין עושה מעשה עמך תלוי בשם רשע שבגברא, ובשעשה אביו תשובה איננו עוד רשע וחייב הבן לכבדו, ומאידך כל זמן שבנו הממזר קיים לא מתכפר לאב על חטאו שעשה דהו"ל מעוות לא יוכל לתקון, ואף על פי שעשה תשובה ואיננו רשע מ"מ עדיין אין לו כפרה גמורה..

דף על הדף מסכת יבמות דף כב עמוד ב

הקובץ הערות מבאר דברי הגמ' כאן: השתא מיהו עושה מעשה עמך הוא, אף על גב דהוא מעוות לא יכול לתקון. וביאר הדברים, דלבד דתשובה עוקרת החטא מכאן ולהבא עוד יש חידוש בתשובה שהחטא נעקר למפרע. וזהו תירוץ הגמ' דבהולד ממזר אין החטא נעקר למפרע, ומ"מ מכאן ולהבא מיהא נעקר.

ויש לחקור בגזלן דפסול לעדות עד דמהדר ממונא למריה, אם עשה תשובה ולא השיב את הגזילה מחמת איזה אונס, אפשר דנעשה כשר לעדות. דנהי דבכה"ג אין החטא נעקר למפרע דאונס כמאן דעבד לא אמרינן, מ"מ השתא מיהא עושה מעשה עמך הוא.

וכתב הגה"צ ר' נפתלי זילברברג זצ"ל מוארשא בהא דנתקבלה תשובת אנשי נינוה, אף דמבואר דבבני נח לא מהני תשובה, והינו כנ"ל. דהחידוש שיש בתשובה דעוקרת החטא למפרע זה לא נאמר רק בישראל ולא בבן נח, אבל מ"מ מכאן ולהבא מיהא מהניא תשובה גם לבן נח.

6/ La téchouva impossible pour le talmid ‘hakham qui s’est éloigné ?

מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק המינין הלכה ז

המינין והמשומדים והמסורות והחנפים ומחללי שם שמים, עליהם הכתוב אומר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים, ואומר מעות לא יוכל לתקן.

משנה מסכת חגיגה פרק א משנה ז

רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אם תאמר בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן רבי שמעון בן יוחי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחלה ונתעוות ואיזה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה:

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ט עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אין אומר בקרו גמל, בקרו חזיר. אלא: בקרו טלה. ואי זה - זה תלמיד חכם שפירש מן התורה. רבי יהודה בן לקיש אמר: כל תלמיד חכם שפירש מן התורה עליו הכתוב אומר: כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו,

רש"י מסכת חגיגה דף ט עמוד ב

אין אומר בקרו גמל - זה לקרבן, כלומר: מי שהוא מעוות מתחילתו - אין זה מעוות.

אלא בקרו טלה - זה לקרבן, שמא נפל בו מום ונתקלקל, כך לשון קלקול נופל באדם שהיה טוב מתחילה.

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף י עמוד א

וליוצא ולבא אין שלום, אמר רב: כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא - שוב אין לו שלום. ושמואל אמר: זה הפורש מתלמוד למשנה, ורבי יוחנן אמר: אפילו מתלמוד לתלמוד.

רש"י מסכת חגיגה דף י עמוד א

וליוצא ולבא אין שלום - מקרא הוא בזכריה, ודרשוהו כאן ליוצא מן התורה ובא לו לדברים אחרים.

שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא שוב אין לו שלום - שאין הוראה מדבר מקרא, שהמשנה מפרשה סתימת התורה.

מתלמוד למשנה - אם שמש את החכמים שהן מדקדקין ליתן טעם משניות, להבין המשניות הסותרות זו את זו ולמצוא טעם לפטור ולחובה, לאיסור ולהיתר, שהמשנה זו קרוי תלמוד, ואם יצא מהן ונתן עסקו לגירסת המשניות - שוב אין לו שלום בדבר הוראה, שאין הוראה נכונה בדבר משנה, שכמה משניות יש שאין דבריהן מכוונין ותירצום בני התלמוד: הכא במאי עסקינן, חסורי מחסרא, הא מני רבי פלוני היא ואין הלכה כמותו.

אפילו מתלמוד לתלמוד - מתלמוד ירושלמי לתלמוד בבלי שהוא עמוק, כדאמרינן בסנהדרין (כד, א): במחשכים הושיבני כמתי עולם - זו התלמוד של בבל.

תוספות מסכת חגיגה דף י עמוד א ד"ה אפילו מש"ס

אפילו מש"ס לש"ס - מש"ס ירושלמי לש"ס בבלי כדפירש רש"י וכן אמר בירושלמי במחשכים הושיבני כמתי עולם אלו ש"ס הבבלי וכן (רב כהנא) דהוה ציים דלישתכח מיניה ש"ס הבבלי ומיהו אפילו איפכא י"ל והכי פירושו שפירש מזה ועדיין לא הבין בזה שמתוך כך לא יעלה בידו הלכה ברורה.

הון עשיר מסכת חגיגה פרק א משנה ז

הפורש מן התורה. שפירש לא קתני אלא הפורש, שבתחילת פרישתו כבר נתקלקל, על כי דרך התורה להפרש ממי שפורש ממנה, כדכתיב (ירושלמי סוף ברכות, בשם מגילת חסידים) אם תעזבני יום יומים אעזבך:

שושנים לדוד מסכת חגיגה פרק א משנה ז

הפורש מן התורה. שפירש לא קתני, אלא הפורש אעפ"י שלא פירש לגמרי כיון שהתחיל להיות פורש כגון שיוצא מדבר הלכה לדבר מקרא או מתלמוד לגירסת המשנה לבד כדאמרינן בש"ס, היינו מעוות. ובעל הון עשיר כתב בענין אחר:

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז - אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית . - אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית , אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה. - אמר לו: אף אתה חזור בך! - אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים - חוץ מאחר.

מהרש"א [חדושי אגדות] מסכת חגיגה דף טו עמוד א

יצתה בת קול ואמר שובו בנים שובבים חוץ מאחר כו'. וכה"ג אמר לקמן שמעתי מאחורי הפרגוד כו' ול' הירושל' פ"א הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רוכב על סוס ביה"כ שחל להיות בשבת ושמעתי ב"ק יוצאת מבק"ק ואומרת שובו בנים חוץ מאחר שידע כחי ומרד בי ע"כ ומיהו הוא לא היה לו להשגיח בכך וכמ"ש לו ר"מ בחליו תשב אנוש עד דכא ואמרינן אין לך דבר שעומד בפני התשובה:

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ה

האפיקורסים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים

כסף משנה הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ה

וכן האפיקורסים מישראל. כלומר אף על פי שאינן עובדים כוכבים אינן כישראל לכל דבר. ומ"ש ואין מקבלין אותם בתשובה, נלמד מדאמר אלישע אחר ששמע מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאלישע שיודע רבו ומתכוין למרוד בו. ואמרינן נמי בפ"ק דחולין דאין מקבלין קרבן ממומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא:

פרי חדש הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ה

מ"ש הכ"מ דנלמד מההיא דשמע אחר מאחרי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאלישע שיודע רבו ומכוין למרוד בו וקשה דאדמייתי ראיה מאחר ליתי ראיה מר' מאיר דקאמר ליה חזור בך ואי משום דשמע מאחרי הפרגוד לא עדיף מבת קול דקי"ל אין משגיחין בבת קול. גם מה שהביא ראיה מההיא דאין מקבלים קרבן ממומר לנסך את היין ליתא דאין תלוי קרבן בתשובה ותו דאיהו גופיה כתב בסמוך דמומר לעכו"ם מקבלין אותו בתשובה אף שאין מקבלין ממנו קרבן וזהו היפך מ"ש בכאן ונמצאו דבריו סתרי אהדדי וצ"ע.

רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה יד

במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין ז בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים, אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה.

שו"ת הרדב"ז (ללשונות הרמב"ם) הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ה

[ה] שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ' ב' מהלכות עכו"ם ישראל שעבד עכו"ם וכו' וכן המינים מישראל אינם כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם ע"כ וקשה דהא נביא קאמר לישראל שובו אלי ואשובה אליכם אף על פי שעבדו עכו"ם בני אותו הדור בפרהסיא ואין לך דבר שעומד בפני התשובה והוא ז"ל כתב בפי"ג מהלכות תשובה בד"א שכל אחד מאלו אין לו חלק לעה"ב בשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת וכו' כל הרשעים והפושעים והמומרים וכיוצא בהם שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלים אותם שנאמר שובו בנים שובבים וכו'.

תשובה יפה שאלת וכבר נבוכו בה רבים ודעתי הוא כי אין לך דבר עומד בפני התשובה ואפי' מין כל ימיו וחזר מקבלין אותו ויש לו חלק לעוה"ב אבל יש חילוק בין שאר עבירות למינין שבשאר עבירות אפי' עבד עכו"ם כל ימיו וחזר בתשובה מקבלין אותו ומחזיקים אותו בבעל תשובה וחוזר לחזקתו הראשונה כאלו לא עבד כלל אבל המינין נהי דמקבלים אותם בתשובה אבל אין מחזיקים אותם בבעלי תשובה ואינו חוזר לחזקתו לעולם וטעמא דמלתא כיון שהם תרים אחר מחשבות לבם ועוברים על דברי תורה בשאט נפש לפי שהמצות בזויות בעיניהם היום אומר לו לבו לשוב בתשובה ולמחר אומר לו מה בצע בתשובה ויחזור לסורו ונמצא כיון שהוא תר אחר מחשבות לבו אין אנו בטוחים בו. והמקרא אשר הביא הרב ז"ל לראיה מעיד על כונתו שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים כלומר לא ישובון בתשובה שלימה ולכן לא ישיגו ארחות חיים. ומה שכתב אין מקבלין אותם בתשובה לעולם ה"ק אין מקבלין אותם להחזיקן בבעלי תשובה ואפשר שלזה כיון הרב ז"ל במלת לעולם כלומר אין מקבלין אותם להיות תשובתם לעולם. הנראה לענ"ד כתבתי:

7/ Un autre enjeu cultuel : Peut-on nommer un shali’ah tsibour au passé suspect ?

בגמרא תענית (טז א) אמרו, ת"ר עמדו בתפלה אף על פי שיש זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל וביתו ריקם ופרקו נאה וכו', ובגמרא שם (ע"ב) אמר אביי זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו. ופירש רש"י, אפילו כשעמד על בחרותו היה נאה בלי שם רע. ע"ש. ויש לחקור בביאור הגמרא, אם הוא דוקא לענין שליח צבור בתעניות צבור, דבזה אין מעלין לשליח צבור מי שיצא עליו שם רע בילדותו, דלחומר הענין צריך שיהיה שליח צבור שלא יצא עליו שם רע בילדותו, או דילמא דדין זה הוא לכל השנה. ונחלקו הראשונים בביאור הסוגיא. כי דעת רב האי גאון, והר"י מיגאש, והרמב"ם, דזהו דוקא גבי תעניות צבור, אבל דעת הטור שדין זה שייך לכל ימות השנה.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נג סעיף ד

ש"ץ, צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון, שיהא ריקן מעבירות; ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו;

משנה ברורה סימן נג ס"ק טו

דוקא למנותו לכתחלה אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק ש"ץ אין לנו כיון שלא נשמע עליו עתה מאומה

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן נג סעיף ד - ה

ש"ץ צריך שיהיה הגון שנאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה ואמרו חכמים זה ש"ץ שאינו הגון ויורד לפני התיבה.

ואיזהו הגון שיהיה ריקן מעבירות ושיהיה פרקו נאה דהיינו שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם כדי שיסכימו לתפלתו ויש לו נעימה וקול ערב שמושך הלב ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים כדי שיהיו הפסוקים של תפלה סדורים בפיו:

אם אין מוצאין מי שיהיו בו כל המדות הללו יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ומעשים טובים ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו ובן י"ג שנה המבין מה שהוא אומר ואין קולו נעים הוא קודם לעם הארץ הזקן כי יודע מה מתפלל:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן נג סעיף ו

מי שעבר עבירה בשוגג אפילו הרג נפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות ש"ץ מפני שלא נקרא אין פרקו נאה אלא מי שמועד לעשות דברים שאינם מהוגנים אבל מי שבאה לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל התורה כולה אבל אם עשה במזיד (פעמים רבות) אף על פי שאח"כ עשה תשובה גמורה אין ממנין אותו ש"ץ שהרי מכל מקום יצא עליו שם רע קודם התשובה ולא היה פרקו נאה ומכל מקום אם עבר עבירה באונס אפילו המיר באונס ושב יכול להיות ש"ץ קבוע.

וכל זה למנותו ש"ץ לכתחלה אבל אין מעבירין אותו מפני שם רע שיצא עליו בילדותו או אפילו יצא עליו מקרוב וידוע ואם יוצא עליו שם רע עתה והוא קול שאינו פוסק (ואין לו אויבים המוציאים קול) אפילו יחיד יכול למחות להעבירו.

וש"ץ שיצא פעמים רבות טריפה מתחת ידו מסלקין אותו מש"ץ ואין מחזירין אותו אפילו אחר שיעשה תשובה המכשרתו להיות שוחט ובודק כבתחלה כיון שכבר יצא עליו שם רע פעם אחת וסלקוהו שוב אין ממנין אותו לכתחלה:

ילקוט יוסף פסוקי דזמרה וקריאת שמע סימן נג - מהלכות שליח צבור את מי ממנים לשליח צבור סעיף ח

ח. יש אומרים שמותר למנות כשליח צבור קבוע מי שהוא בעל תשובה, אף שבילדותו יצא עליו שם רע כחילוני ומחלל שבת במזיד, ובעל עבירות. שרק בתעניות צבור אין מעלין לשליח צבור מי שיצא עליו שם רע בילדותו. אבל לא בשאר השנה. וכן נראה דעת הרמב"ם. ויש אומרים שדין זה הוא בכל השנה. וכן משמע מדברי מרן השלחן ערוך. אולם המנהג להקל להעלות בעל תשובה לשליח צבור